מרעיון למציאות

המציאות מדהימה אבל מאז שאני משקיעה בעיצוב מציאות לבחירתי היא מרגשת ומדהימה עוד יותר.

הכח שלנו בעיצוב מציאות משלנו הוא כמעט בלתי מוגבל והמתקשים, יכולים ללמוד זאת, ממש כמו שלומדים להתאים בגדים או לעצב את הבית.

מצאתי שרעיונות רבים שעשו מרתון בראשי, היו ראויים להפוך לחלק מהמציאות שלי והגדרתי צעדים ברורים, מדידים ותחומים בזמן כדי שהמסלול יהיה לי ברור.

זה לא היה פשוט, אבל היום, זה כמו לצחצח שיניים 😊

ואגב, כל הורה זכה, לפחות פעם אחת, להפוך רעיון – למציאות

וברגע שזה קרה, כל האנרגיה בגוף התמקדה בדבר אחד, כל החושים התחדדו והרגשות הפכו להיות מועצמים. ככה זה כשמצליחים.

אז האם כל הצלחה של הפיכת רעיון למציאות מרגשת כמו לידת עולל חדש למשפחה?

וודאי שלא, וכל היופי טמון ברמות הריגוש המשתנות בחיינו שאחרת, ריגוש גבוה וקבוע היה משעמם לאחר זמן מה.

אז איך הופכים רעיון למציאות?

התשובה הקצרה היא מתמקדים.

אני אגיע בהמשך, בלית ברירה, גם לתשובה הארוכה אבל חשוב לי שתבינו מדוע אעשה זאת בלית ברירה.

רבים מאיתנו לא מסתפקים בתשובה הקצרה, הם חושבים שהמילה מיקוד או פוקוס (באנגלית זה תמיד נשמע טוב יותר 😊) זו סיסמה ושישנם קסמים או סודות שאנשים מצליחים מסתירים מאיתנו. הם בטוחים שיש כפתור שהמצליחנים גילו והם מחביאים אותו כל כך טוב עד כדי שהמטרה העיקרית הופכת להיות איתור הכפתור (הלא קיים אגב).

עם השנים למדתי כמה עוצמה טמונה במילה הזו פוקוס וכמה הוא קריטי להצלחה.

גיליתי על בשרי כמה פוקוס מעלה פלאים את הסיכוי להפוך רעיון למציאות (ולהיפך) והבנתי שהתשובה הקצרה מספיקה לי.

אז לתשובה הארוכה:

אתן דוגמה מעולם שיקר לליבי כבר עשרות שנים (כן, מגיל 8 אני מכורה לאפייה).

נניח שיש לכם רעיון לאפות עוגה. אתם רוצים להוציא את זה לפועל ולהפוך את זה למציאות.

המסלול ההגיוני הוא:

1. להחליט איזו עוגה
2. להוציא מתכון
3. לדאוג לכל המצרכים
4. להתכנס לזמן הכנה ואפיה כנדרש

ופתאום, אחרי 4 שלבים, הרעיון הפך למציאות ויש לנו עוגה (תזמינו אותי לטעום).

המסלול הפחות הגיוני הוא:

1. לחשוב על כך שאני רוצה לאפות עוגה
2. לעלות לתלות כביסה
3. להסתכל בנייד על רשימת עוגות
4. לשבת לראות משהו בטמבלויזיה
5. לבחור עוגת שוקולד
6. להכין כריך כי הגיעה שעת צהריים…
7. להוציא מצרכים ולגלות שאין מספיק ביצים
8. לבקש מהשכנה ביצים
9. הילדים חזרו, להגיש להם צהריים
10. להתחיל להכין
11. לגלות שאין אבקת אפיה
12. לשלוח את הילד לקנות
13. להקפיץ את הילד לחוג
14. להצליח לערבב את כל המצרכים
15. להכניס את העוגה לתנור
16. לצאת להחזיר את הילד מהחוג
17. לגלות שהעוגה נשרפה

נכון, לא תמיד היא נשרפת, אבל המסלול הזה ארוך, מתיש ויש לו שתי תוצאות אפשריות:

1. העוגה נשרפה
2. העוגה יצאה טוב אבל לקח לי יום שלם, זה היה מתיש, מעצבן ווודאי שלא יעיל

פעמים רבות שתי התוצאות האלו יגרמו לנו לסלוד מהכנת עוגה שוב במסלול הזה ולכן רובנו (אני מקווה שכולנו) לא מכינים עוגה במסלול השני.

למסלול הראשון הייתה תוצאה אחת אפשרית, קבלת עוגה (טעימה/לא זה כבר לפוסט אחר)

אז למה רובנו כן מנסים להפוך רעיון למציאות במסלול השני?

איפה הפוקוס? איפה המסוגלות לקחת רעיון מהראש, כזה שרץ שם מרתון רציני, כזה שמרגש אותנו ואנחנו מבינים שהוא ישפיע על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו לטובה ולהפוך אותו למציאות במסלול הראשון?

בנקודה מסוימת בחיי, כשהבנתי את העוצמה של פוקוס למדתי לומר לא.

 לא אני לא יכולה כעת אלא לא, אני לא עושה את זה (שווה קריאה: את זה, אני לא עושה).

אחרי כמה שנים שבהן אמרתי לא לדברים שהסיטו את הפוקוס שלי גיליתי שיש לי הרבה מאוד זמן לדברים חדשים והכנסתי לחיי הרבה כן במקומות שבהם היה לי חשוב לעשות זאת.

רעיון: הכינו תה (או קפה למכורים מביניכם), שבו ובדקו איזה רעיון משמעותי רץ לכם בראש כבר מספיק זמן כדי שתשימו עליו פוקוס ותהפכו אותו למציאות.

קחו את מסלול העוגה הראשון ובנו מסלול כזה לרעיון שלכם. תתמקדו בלהפוך אותו למציאות ודעו שצפויים לכם אתגרים, היו נכונים להתמודד איתם ולמצוא להם פתרונות. אם אתם מרוצים מהתוצאה שווה לכם להפוך זאת לדרך חיים, בסוף, זה יהיה כמו צחצוח שיניים עבורכם.

בתמונה: כרטיסי טיסה לכיוון אחד לטיול משפחתי ארוך ואיך שאני מרגישה לגבי זה. רעיון שפגשתי בראשי בשנת 2018, חייכתי אליו, הוא צחק לי בפנים, השתעשעתי איתו כמה חודשים ואז התפקסתי. הפכתי אותו לתוכנית עבודה. באוקטובר 2023 הוא יהפוך למציאות.